שמואל ג`ובני נ' שיא סיורים (1986) בע"מ ואח'

החלטה

בתום חקירות התובעים בתיק זה, קיבלנו החלטה (עמ' 95 ש' 18 לפרוטוקול) לפיה ייתכן שיש מקום, בהתאם להוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, להורות על הוצאתם מתיק בית הדין של תמלילי שיחות שהוגשו על ידי התובעים, שכן אלה הושגו לכאורה תוך פגיעה שלא כדין בפרטיות.

הצדדים התבקשו להגיש טענותיהם בעניין בכתב. לאחר שעיינו בטענותיהם, ובשאר החומרים שבתיק בית הדין, להלן החלטתנו.

רקע רלוונטי להחלטה

התובעים הם נהגי אוטובוס, שישה במספר, שהגישו תביעות נפרדות כנגד הנתבעים, שהדיון בהם אוחד בפני מותב זה. למען הסדר הטוב נציין ששלוש מהתביעות הוגשו עוד בשנת 2009, ושלוש הנוספות הוגשו בשנת 2011.

התובעים הגישו, כחלק ממסכת ראיותיהם, תמלילי שיחות שונות. אין מחלוקת כי איש מהתובעים אינו צד בעצמו לשיחות המתומללות.

הנתבעים טוענים כי התמלילים שצורפו לכתבי התביעה אינם קבילים כראיה. בין היתר נטען כי המדובר בתמלולים של האזנות סתר שבוצעו בניגוד לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979.

בשלב קדם המשפט בתיק 2723/09, עוד בטרם אוחד הדיון בכל התיקים בפני מותב זה, ניתנה על ידי כב' השופטת (כתוארה אז) הדס יהלום ביום 13.4.11 החלטה בבקשה שהגישו חלק מהנתבעים להוצאת התמלילים שבמחלוקת, שצורפו לכתב התביעה המתוקן שהוגש בתיק זה. התובע התנגד להוצאת התמלילים שכן לטענתו "ההקלטות בתיק בוצעו על ידי התובעים בתיק והועברו לידי העובדים על ידי הנתבעים בתיק". בהחלטה נקבע כך:

"עיון בציטוטים מעלה, על פניו, כי השיחות שבהן מדובר הן שיחות בין הנתבעים לבין עצמם, ללא נוכחות התובע. משכך, ספק רב אם ניתן להציג את ההקלטות ואת התמלילים. טענת התובע בתגובה, כי מסמכים אלה "נמסרו לעובדים", טעונה בירור וליבון ובכל מקרה אין בה כדי להצדיק הותרת המסמכים בתיק, כנספחים לכתב התביעה.... לאור האמור התובע ישמיט מנוסח כתב התביעה המתוקן כל אזכור של שיחות או ציטוט משיחות, כפי שעשה. כן ישמיט מנוסח כתב התביעה המתוקן תמלילים וכן דיסק או דיסקים. התובע יהיה רשאי להגיש אלה בשלב הגשת הראיות וככל שיעשה כן – תהיה פתוחה הדרך בפני הנתבעים להעלות טענותיהם והסוגיה תתברר כסדרה".

בשאר התיקים, בהם הועלו על ידי הנתבעים טענות שונות בעניין קבילות התמלילים, טרם ניתנו החלטות, ולו מקדמיות, בכל הנוגע לקבילות התמלילים.

טענות הצדדים

עו"ד ליבוביץ טוען בשם מרשיו, כי הליבון העובדתי אליו התייחסה השופטת יהלום בהחלטתה נערך בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 24.1.13, ובה הוברר כי אין דבר וחצי דבר בטענת התובעים כי ההקלטות "נמסרו להם". הוא מדגיש כי הוכח באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי ההקלטות נלקחו מהנתבע 9 ללא רשותו, ללא הסכמתו וללא ידיעתו. על כן יש לקבוע כי הושגו תוך פגיעה בפרטיות, ואין מקום לאשר הגשתם כראיות בתיק זה. עוד הוא מוסיף כי התמלילים הוגשו בלא שצורפו להם ההקלטות המקוריות, שעל בסיסן נערכו התמלילים, ואף מטעם זה אין מקום להתיר את הגשתם.

עו"ד נצר, בשם מרשו, טוען אף הוא כי כפי שהסתבר בישיבת ההוכחות שבה נחקרו התובעים, ההקלטות הועתקו ממכשיר הטלפון של הנתבע 9 ללא רשותו והסכמתו, ועל כן אף הוא סבור שאינן קבילות בשל הפגיעה שלא כדין בפרטיותו.

ב"כ התובעים טוען שהנתבעים המיוצגים ע"י עו"ד ליבוביץ ועו"ד נצר "תפסו טרמפ" (סעיף 7 לתשובה לתגובה) על טענת הפגיעה בפרטיות, שכן הנתבע היחיד שיכול היה לטעון את הטענה הינו הנתבע 9, שההקלטות הושגו ממכשיר הטלפון שלו, שבחר שלא להגיש עמדה בכתב בקשר לשאלה שבמחלוקת. מעבר לטענת סף זו, את עיקר יהבם משליכים התובעים על כך שעומדות להם, לשיטתם, חלק מההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, ועל כן אין מדובר לשיטתם בפגיעה אסורה בפרטיות. עוד הם מוסיפים כי עצם דרישת התובעים להוצאת התמלילים ממסכת הראיות מהווה הרחבת חזית אסורה, בין היתר מאחר שבתצהיריהם טענו הנתבעים שההקלטות בוצעו בניגוד לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, ולא טענו דבר בקשר לחוק הגנת הפרטיות.

דיון והכרעה

נקודת המוצא של הדיון בסוגיית פרטיות בעבודה, בארץ כמו גם בעולם, הינה היותם של:

"מקומות עבודה רבים בחברה הקפיטליסטית של המאה העשרים ואחת זירות של מעקב רציף, מדויק וארוך טווח של מעסיקים אחרי עובדיהם" (מיכאל בירנהק, מרחב פרטי - הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה (תשע"א, 2011), 411).

על כן ככלל, המחקר המשפטי כמו גם הפסיקה בנושא מתרכזים בדיון בשאלת היקף הפררוגטיבה של המעסיק לעקוב אחרי עובדיו, בדרכים שונות, אל מול זכותו החוקתית והחוקית של העובד לפרטיות (לדיון מפורט ואסמכתאות ראו: עע 90/08 איסקוב נ' מדינת ישראל (8.2.11), וכן השער הרביעי (עמ' 411 עד 464) בספרו של המלומד בירנהק (שם), המוקדש כולו לדיון מעמיק בסוגיית הפרטיות בעבודה).

על כן, ראוי כי נקדים ונבהיר את נקודת המוצא להחלטתנו זו: לדעתנו ברור ומובן כי בדיוק כפי שלעובד עומדת זכות חוקתית לפרטיות, המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד מעסיקו, כך גם למעסיק עומדת זכות חוקתית לפרטיות המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד עובדיו.

מחקירתו הנגדית של התובע מר מרדכי אפרתי (עמ' 58 עד 60 לפרוטוקול) עולה בבירור כי ההקלטות שבמחלוקת הגיעו לידי התובעים בדרך הבאה: אפרתי ביקש באחד הימים מהנתבע 9, מר עופר טלמור, לעשות שימוש במכשיר הטלפון הנייד של הנתבע 9, מאחר שלטענתו שכח את המכשיר שלו בבית. אפרתי לקח את הטלפון הנייד של טלמור, ומעולם לא החזיר לו אותו. תחת זו, נכנס אפרתי לנבכי הטלפון הנייד של טלמור, והחל להתחקות אחר קבצי הקלטות שהניח שהיו שמורים בטלפון של טלמור. בהמשך לכך, התובע מר שמואל שקורמן לקח מאפרתי את הנייד של טלמור, הביאו לביתו, האזין לכל ההקלטות, והעביר את הקבצים שעניינו אותו למחשבו האישי. לאחר שסיים מלאכתו זו, הוסיף חטא על פשע והשמיד לחלוטין את הטלפון הנייד של טלמור (עמ' 76 עד 81 לחקירת שקורמן).